שתלים דנטליים
לשיניים משמעות תפקודית הכוללת דיבור ולעיסה וכן משמעות אסתטית. כותרת השן מצופה באמייל קשיח אשר עומד בכוחות הלעיסה וחיתוך המזון וזהו החלק שניתן לראות. שורשי השיניים הבנויים מדנטין נעוצים בעצמות הלסת, ובאופן תקין לא ניתן לראותם. העצם העוטפת את שורשי השיניים מקנה לשיניים את יציבותן.
לעיתים, כחלק מתכנית טיפול כוללת יש צורך בעקירת שיניים. הסיבות לעקירה מגוונות החל מצפיפות משנן, תהליכים פתולוגיים שונים, ועד תהליכים זיהומיים בחלקי השן וברקמות שסביבן.
שתלים דנטלים מהווים תחליף לשורשי השיניים ומוחדרים לעצם הלסת באזור בו היו השיניים שנעקרו. מועד התקנת השתלים יכול להתבצע כבר עם העקירה אולם בדרך כלל איכות וכמות העצם אינם מאפשרים זאת ויש צורך בהמתנה של מספר חודשים. לעיתים במעמד העקירה יש צורך בעיבוי עצם הלסת שנפגעה מאותן הסיבות שהביאו לעקירת השן עצמה. לאחר התקנת השתלים בעצמות הלסת והמתנה של מספר חודשים לריפוי גרמי המקנה לשתלים יציבות ויכולת עמידה בעומסים הרופא המשקם יכול לבנות על השתלים את כותרות השיניים.
שיתוף פעולה בין הכירורג ורופא השיניים המשקם חשובים ביותר להצלחת הטיפול כולו.
במקרים יוצאים מן הכלל ניתן לשקול העמסה מידית על השתלים ביום התקנם.
תכנון מיקום השתלים, מידותיהם, פיזור הכוחות בהן יעמדו, כל זאת בהתאם לרצונותיהם צרכיהם ויכולותיהם של המטופלים מאתגר ומחייב תכנון קפדני מלווה בטכנולוגיות מתקדמות כגון מודלים תלת ממדיים ממוחשבים וניסיון מקצועי רב.
עיבוי רכסים גרמיים
במקרים בהם העצם המיועדת לקבל שתלים ירודה בכמותה ו/או איכותה, יש צורך בעיבוי הרכס הגרמי. זאת על מנת לאפשר תנאי פתיחה מיטביים לשיקום העתידי.
הערכת הנפח הגרמי החסר, והקרבה למבנים סמוכים כגון חלל הסינוס המקסילרי או העצב המנדיבולרי, נעשית בשילוב בדיקה קלינית והדמאתית.
הדמאה המספקת מידע תלת ממדי מצוין הינה CT או CBCT, אך לעיתים גם צילומי שיניים סטנדרטיים כגון סטטוס ופנורמי מספקים.
כאשר מבוצע תהליך של עיבוי רכס, בדרך כלל יש צורך בהמתנה ארוכה יותר היכולה לנוע בין 6-12 חודשים עד הגעה לשלב השיקומי.
מקורות העצם מגוונים החל מעצם המטופל עצמו, דרך עצמות ממקור חי אשר עברו עיבוד מיוחד, עצמות שיוצרו סינטטית ועד חומרים ביולוגיים המעודדים בניית עצם עצמונית.
הצלחת התהליך תלויה בשיתוף פעולה של המטופל ועבודת צוות קפדנית של הכירורג והרופא המשקם.
עקירות כירורגיות של שיניים כלואות
הסיבות לעקירת שיניים רבות, החל מעששת, בעיות חניכיים, תהליכים זיהומיים, צפיפות משנן, שיניים עודפות ושיניים כלואות.
פעמים רבות אין הכרח בעקירתן של שיניים הכלואות במלואן. אך לעיתים נוכחותן עלולה לייצר בעיות. לדוגמה השק הדנטלי אשר הינו חלל העוטף את כותרות השיניים הכלואות עלול להתרחב לכדי ציסטה הגדילה על חשבון עצם הלסת ובכך עלולה לדקק אותה עד כדי סכנת שבר.
בנוסף נוכחותן של שיניים כלואות ו/או עודפות עלול להפריע לטיפול אורתודנטי.
שיניים כלואות חלקית עשויות לייצר בעיות בסבירות גדולה יותר משיניים כלואות במלואן. משמעות כליאתן החלקית היא שכותרת השן חשופה לחלל הפה כמו קצהו של קרחון. החניכיים שמצליחות להיאחז היטב לצוואר השן המהווה אזור מעבר בין כותרת השן והשורשים ואינו מכוסה באמייל אינן מצליחות להיאחז ישירות לאמייל המכסה את כותרת השן המבצבצת לחלל הפה. כך נוצר כיס פוטנציאלי דרכו חודרים חיידקים לאורכה של השן, מחוללים זיהום כרוני אשר יכול לגרור כאבים, לפגיעה בשיניים סמוכות, נפיחות וריחות לא נעימים.
השיניים הכלואות הנפוצות ביותר הינן שיני הבינה והניבים. אולם שיניים כלואות ועודפות יכולות להופיע בכל לסת ובכל מקום בו יש נבטי שיניים.
לעיתים שיניים כלואות נמצאות בסמיכות רבה למבנים אנטומיים חשובים כגון עצב הלשון, העצב המנדיבולרי והסינוס המקסילרי.
במקרים אלו יש להיוועץ עם מומחה לכירורגית פה פנים ולסתות לפני ביצוע הפעולה.
ברוב המכריע של המקרים אין צורך בביצוע עקירות כירורגיות בבית החולים.
חשיפת שיניים כלואות לצרכים אורתודונטיים
לעיתים כחלק מטיפול אורתודונטי, יש הכרח בחשיפתן של שיניים כלואות לצורך הבקעתן למקומן בחלל הפה.
השיניים שיש ״למשוך״ למקומן עלולות להיות כלואות עמוק בתוך הלסת וחשיפתן מצריכה מיומנות רבה.
במהלך הפעולה לאחר חשיפת השן הכלואה מודבק על כותרתה סמך עם שרשרת המאפשר למשוך את השן בכוון הנכון עד הגעתה לחלל הפה.
ביופסיות של רקמות רכות וקשות בחלל הפה ובפנים
במקרים בהם מזוהה בפנים או בחלל הפה רקמה עודפת, כזו שאינה מתאימה למקומה, בעלת מבנה שונה או שאינו נראה תקין, כאשר מופיע פצע שאינו חולף או משתפר תוך ימים ספורים, או כאשר קיימים ממצאים הדמאתיים חשודים יש לשקול התערבות כירורגית שמטרתה אבחנתית.
לפעולה זו קוראים ביופסיה. מילה שמקורה ביוונית ומורכבת מהצירוף ״ביו״ (חיים) ו״אופסיס״ (לראות).
סרטן ראש צוואר הינו השביעי בשכיחותו ומושפע מגורמי סיכון רבים כגון עישון, צריכת אלכוהול, היגיינה אורלית ונטיות גנטיות. וירוסים שונים (HPV, EBV) גם כן מהווים גורמי סיכון לסרטן ראש צוואר.
יש ערך רב בביצוע בדיקת סקר של ריריות חלל הפה אצל מומחה לכירורגיית פה פנים ולסתות החל מגיל 40.
במידה ובוצעה ביופסיה, הרקמה שנדגמה מועברת להסתכלות תחת מיקרוסקופ לצורך אבחנה. לעיתים הביופסיה עצמה היא הטיפול המלא ואין צורך בטיפול נוסף, ולעיתים הביופסיה היא רק צעד הראשון.
טיפול כירורגי במטופלים עם רקע רפואי מורכב
עמוד תווך חשוב המהווה שלב מקדים לכל טיפול רפואי בכלל ולטיפול כירורגי בפרט הינו אנמנזה (קבלת היסטוריה רפואית) יסודית והבנת הרקע הרפואי המלא של המתרפא כולל הרגליו, שימוש קבוע בתרופות, רגישות לחומרים או תרופות, אשפוזי עבר, והתערבויות ניתוחיות קודמות.
ישנם מצבים המחייבים התייחסות מיוחדת כגון רקע קרדיאלי וריאתי מורכב, רקע אונקולוגי, קבלת קרינה ישירה לאזור ראש צוואר, סכרת לא מאוזנת, תפקוד כלייתי לקוי, שימוש בתרופות המעכבות את מערכת הקרישה או הצמדות הטסיות, שימוש בתרופות הפוגעות או מעכבות את מערכת החיסון, שימוש בתרופות המעכבות ריפוי ושחלוף עצם ועוד.
בגילאים מבוגרים סבירות הימצאותם של אחד או יותר מהמצבים הנ״ל עולה ונחוצה ראיה רפואית רחבה על מנת להתאים באופן אישי את הטיפול הנכון למטופל.
טיפול במטופלים עם בעיות במערכת המפרקים ושרירי הלעיסה
הלסת התחתונה מוגדרת כ ״עצם ארוכה״. לחלקה הקדמי צורת פרסה החוצה את קו האמצע ובה נעוצות השיניים, ולשני חלקיה האחוריים - אחד בכל צד של פנינו, מבנה אנכי המסתיים במפרק (עלי) היושב בתוך גומחה בבסיס הגולגולת (מכתש). כל אחד ממפרקי הלעיסה הינו מבנה אנטומי מורכב בפני עצמו המכיל דיסק סחוסי אשר נמצא בתווך שבין המכתש והעלי ועטוף מערכת גידים, רצועות ושרירים המייצבת ומניעה את הלסת התחתונה.
סימטריה – מפרקי הלעיסה מהווים מוקדי גדילה של הלסת התחתונה. הבדלים קלים בין אורך הגפיים בדר״כ אינם כרוכים בסיבוכים. אולם מצב זה שונה במערכת הלעיסה היות שבכדי לגרום לתנועת הלסת יש צורך בפעולה בו זמנית של שני מפרקי הלעיסה הממוקמים בשני צדי הפנים. הבדלים קלים בממדי המפרקים עלולים לגרור אסימטריה עם משמעות אסתטית ותפקודית ניכרת אשר יכולה להיות מלווה בכאבים, רעשים מפרקיים בעת תנועה, הפרעות סגר, מגבלה בפתיחת הפה, ודימוי גוף ירוד על כל המשתמע מכך. להתפתחותה של אסימטריה בפנים בתקופת גיל ההתבגרות עלולה להיות גם משמעות פסיכולוגית וחברתית.
עומס – מפרקי הלעיסה מוחזקים במרחב ע״י גידים רצועות, סחוסים ושרירים המאפשרים את פעולותיה השונות (פונקציות) של מערכת הלעיסה כגון דיבור לעיסה ובליעה.
כידוע צד שמאל של פנינו אינו מהווה תמונת מראה מדוייקת של צדו הימני ולהיפך. בנוסף מרביתנו איננו מאזנים את לעיסת המזון באופן שווה ולועסים יותר בצד אחד, בדיוק כפי שאנו בעלי דומיננטיות בהפעלת הידיים. מנח הגוף בערות ושינה, והידוק שיניים בערות ובשינה גם כן מייצרים עומסים שאינם סימטריים על מפרקי הלעיסה וכמובן שגם המצב הדנטלי עלול להשפיע באופן שאינו מאוזן על פיזור העומסים.
בנוסף אנשים רבים מבצעים פעולות המוגדרות כפרה-פונקציות כגון לעיסת מסטיקים, כתישת קרח, כסיסת ציפורניים ועוד.
כל אלה עלולים להביא לתלונות על מגבלה בפתיחת הפה, כאבים, לחצים, רעשים מאזור מפרקי הלעיסה והשרירים והרצועות המייצבים אותים וכן לאסימטריה.
מחלות מפרקים – בנוסף לכל הנ״ל מפרקי הלעיסה חשופים לשינויים ניווניים כמו כל מפרק אחר בגוף כחלק ממחלת מפרקים ראומטית ומחלות אוטואימוניות שונות, על רקע זיהומי, על רקע חבלה ישירה, תהליכים גידוליים, וניוון על רקע קרינה ישירה או אטרופיה עקב חוסר שימוש.
טיפול – השלב הראשון הינו שמרני וכולל הורדת עומס מפרקי באמצעות:
- הימנעות מלעיסת מזון קשיח, ומפתיחת הפה בשיא המשרעת.
- הימנעות מפרה-פונקציות (כסיסת ציפורניים ,לעיסת מסטיקים וכו').
- שימוש בקומפרסים חמים.
- התאמת סד סגרי קשיח אצל מומחה לשיקום הפה.
- שימוש בתרופות להרפיית שרירים.
- שימוש בתרופות נוגדות כאב ודלקת.
במקרים בהם הממצאים הקליניים וההדמאתיים (CT, MRI, Panorex) אינם מתאימים לטיפול שמרני או במקרים בהם הטיפול השמרני לא עזר ניתן להתקדם לטיפול כירורגי הכולל :
- שטיפת מפרק
- ארתרוסקופיה מפרקית
- ארתרופלסטיקה מפרקית
במקרים בהם מקור המגבלה בפתיחת הפה הינו שרירי או כאשר קיימת הפרעת סגר יש לשקול טיפול פזיותרפי המכוון לשרירי הלעיסה.
פעולות כירורגיות תחת גז צחוק (נייטרוס), הרדמה כללית וטשטוש (סדציה)
במקרים בהם קיימת חרדה קשה מטיפול כירורגי בחלל הפה, או במקרים בהם לא ניתן לקבל שיתוף פעולה הנחוץ עבור מתן הטיפול למשל בקרב ילדים קטנים הזקוקים לטיפול דנטלי ניתן להיעזר במספר כלים לצורך השלמת הטיפול:
1. שימוש בגז צחוק – תערובת של חמצן ונייטרוס אוקסיד הנשאפת דרך האף ומנוטרת בקפדנות ע״י הרופא. לא לכל רופא שיניים רישיון לשימוש בגז צחוק ויש לעבור הכשרה מיוחדת על מנת להשתמש בכלי זה. חל איסור שימוש בגז צחוק בקרב נשים בהריון. לגז הצחוק כמעט ואין תופעות לוואי אך לעיתים בסיום הטיפול ניתן לחוש מעט בחילה או סחרחורת קלה שחולפות.
2. הרדמה כללית וטשטוש (סדציה) – הקדמה הטכנולוגית והשיפור במיומנויות הרופאים בשילוב עם העלייה בביקוש לביצוע מספר רב של פעולות בבת אחת הביאו לעליה בשימוש בכלים אלו, אולם יש לזכור כי אינם נטולי סיכונים. ואכן פעולות אלו מחייבות נוכחות מרדים ורופא שיניים עם אישור מיוחד ממשרד הבריאות.
- שתלים דנטליים
- עיבוי רכסים גרמיים
- עקירות כירורגיות של שיניים כלואות
- חשיפת שיניים כלואות לצרכים אורתודונטים
- ביופסיות של רקמות רכות וקשות בחלל הפה ובפנים
- טיפול כירורגי במטופלים עם רקע רפואי מורכב
- טיפול במטופלים עם בעיות במערכת המפרקים ושרירי הלעיסה
- פעולות כירורגיות תחת גז צחוק (נייטרוס), הרדמה כללית וטשטוש (סדציה)
